בשנת תשכ"ו פרסם שלמה פינס מאמר בשם: "הסכולסטיקה שאחרי תומאס אקווינאס ומשנתם של ר' חסדאי קרשקש ושל קודמיו". במאמר הוא טוען שהקורא את הטקסטים של הוגי הדעות היהודים בספרד ובפרובאנס במאות ה-13 עד ה-15, מוצא בהם כביכול הקשר יהודי-ערבי בלבד; ואף על פי כן, אין להניח שהם היו מנותקים מן התרבות הנוצרית. פינס מציע לבדוק את האפשרות שהם הושפעו מן הרעיונות שהעלו סכולסטיקנים שונים בעקבות הגותו של תומאס אקווינס, ובהמשך אותו מאמר, הוא מדגים את טענותיו באמצעות רעיונות שונים מתוך הגותם של ארבעה הוגים, ובראשם ר' חסדאי קרשקש.

טענותיו של פינס שנויות במחלוקת בשנים האחרונות, אך הן עדיין בעלות חשיבות ועדיין מאתגרות. דעה רווחת במחקר היא שעד שאין עדות טקסטואלית בתוך כתביהם של הוגים יהודיים לציטוט מתוך כתבים של סכולסטיקנים, או למונחים סכולסטיים מובהקים אי אפשר לדבר, כל שכן להוכיח, השפעה סכולסטית. לפי דעה זו, כיון שציטוטים או מונחים כאלו לא ניתן למצוא אצל פילוסופים יהודים, פרט לאלו באיטליה, לפני המאה ה-15  וה-16, לא ניתן לדבר על השפעה של הסכולסטיקה על ההגות היהודית לפני מאות אלו.

ברצוני לבחון כאן את הספר 'אהבה בתענוגים' מנקודת המבט של השאלה על אודות ההשפעה הסכולסטית על כתבי פילוסופים יהודים, לפני המאה ה15. ברצוני לטעון שניתן למצוא השפעה כזו בחיבור, על אף שלא ניתן למצוא בו ציטוטים או מונחים סכולסטיים מובהקים. אבן הבוחן הנוקשה לפיה הדרך היחידה להוכיח השפעה היא להראות כי ישנו ציטוט ישיר ממקור סכולסטי או שימוש במונח טקסטואלי מובהק , אינה יכולה לתת מענה לבעיות העולות מן החיבור, ועל כן היא אינה ממצה.

כידוע לכם, הדוקטורט שלי, שכתבתי לפני כחמש שנים עסק בחיבור 'אהבה בתענוגים'. זהו חיבור שלא נדפס מעולם וזכה עד כה לפרסום מועט. הוא נכתב בין השנים 1356-1353, כנראה בקטלוניה על ידי משה בן יהודה (רמב"י), שהיה ככל הנראה תלמיד של תלמידי הריטב"א. מדובר על אנציקלופדיה רחבת היקף המסכמת את ענפי הידע של התקופה. לפיכך, הספר הוא חיבור פילוסופי מובהק הכולל סיכום של הפיסיקה והמטאפיזיקה האריסטוטליים, ברוח הפילוסופיה של אבן-רשד. מטרת הספר להוכיח שהפילוסופיה והדת אינן צרות זו לזו אלא להפך: משלימות אחת את רעותה, ושאין אפשרות להגיע לשלמות דתית ללא ידיעה מבוססת ומעמיקה של המדעים.

הספר דן אפוא בשורה של נושאים פילוסופיים ומדעיים מובהקים, כגון ריק, אין סוף, זמן, תנועה, כח ופועל וכיוצא בזה. לאחר כל דיון מדעי נוסף מאמר פרשני שמטרתו להראות כיצד העמדה המדעית נמצאת גם בתורה. בסיום הספר מקדיש רמב"י חלק שלם לדיון בעניינים הקשורים לתיאולוגיה כגון השגחה, שכר ועונש, תחיית המתים וכיוצא בזה.

בעבודת הדוקטור שלי עסקתי בספר זה, אך ניתחתי את הנושאים הנוגעים לפילוסופיה יהודית ולתיאולוגיה בלבד. אמנם ערכתי סקירה קצרה של הנושאים המדעיים הנידונים בחיבור, וזאת על סמך קריאה ראשונית בהם, אך לא ערכתי ניתוח והשוואה בנושאים אלו. העיון הטקסטואלי הראשוני באותם נושאים מדעיים, וכן הניתוח שערכתי לחלקים הפילוסופיים והתיאולוגיים העלה את הרושם כי המקורות העיקריים לרעיונות המדעיים המופיעים בהם כולם מהמסורת הפילוסופית ערבית-יהודית בלבד. עבודותיהם של אלגזאלי, אבן סינא, אבן רשד, הרמב"ם ואבן עזרא, נזכרים בחיבור עשרות פעמים, ומשולבים בו ציטוטים שונים מכתביהם. אמנם, יש לציין, שהציטוטים השונים, בעיקר אלו משל אלגזאלי אבן סינא ואבן רשד, ובעיקר בחלקים המדעיים, נעשו מבלי לציין מהיכן בדיוק הם לקוחים. לפיכך בשלב זה של מחקרי לא יכולתי לקבוע אלו ספרים נכללו בספרייתו של רמב"י, אך כיון שבעבודת הדוקטור, כאמור, לא התמקדתי בסוגיות המדעיות, דחיתי את איתור המקורות המדויק, והסתפקתי בציון המקורות באופן כללי. למשל קבעתי שרמב"י מצטט מתוך הפירוש של אבן רשד לפיזיקה, אך לא מאיזה מן הפירושים: הארוך, הבינוני או הקצר. כאמור, בשלב זה של המחקר עלה הרושם שבכל מקרה רשימת הספרים הנכללת בו היא זו השייכת באופן מובהק למסורת הפילוסופית ערבית-יהודית בלבד, ולכן הרעיונות כולם שאובים מתוך מסורת זו.

המסקנה אליה הגעתי אפוא בעבודת הדוקטור שלי היא שרמב"י הוא פילוסוף אבן רשדי מובהק, שכן עמדתו המוצהרת של רמב"י היא שאבן רשד הוא משנה לאריסטו, ובעל שלמות אמתית.  הוא משבח את בהירות לשונו, וסובר שהוא היחיד שפירש את אריסטו ללא משוא פנים וללא התחשבות בקודמיו, ולכן הציל את יחידי הסגולה מהפסד שכלי.  בעבודת הדוקטור שלי הראיתי אפוא באופן כללי ביותר כיצד בחלק המדעי רמב"י מציג את הנושאים המרכזיים של המדעים, פורט את המחלוקות העיקריות השוררות בין פילוסופים שונים בתחומים אלו, וכיצד בכל סוגיה הוא מתדיין בטענות החולקים, ולבסוף אף מכריע- תמיד כדעתו של אבן רשד.

עוד טענתי בעבודת הדוקטור שלי שרמב"י מציג את הדעות הפילוסופיות הללו של אבן רשד כתואמות הן את דעת הראב"ע והן את דעת הרמב"ם. מאפיין נוסף ומעניין ביותר של החיבור עליו הצבעתי בעבודת הדוקטור שלי, קשור ככל הנראה, בעובדת היות מחברו תלמיד מבית מדרשו של הריטב"א, שנטה לשלב בין הפילוסופיה ובין מסורת הרמב"ן. בדרך זו של בית המדרש נוקט גם רמב"י, ולא פעם הוא מתייחס בדיוניו למונחים ועקרונות יסוד קבליים, גם אם הם מיתיים- קיצוניים ביותר ונוגדים את יסודות המדע האריסטוטלי. באופן מעורר השתאות רמב"י מסביר מונחים ועקרונות אלו על ידי יסודות המדע והפילוסופיה! לשם כך הוא אמנם נוטל את עוקצם המיתי ומשנה את משמעותם המקורית, ואף על פי כן, יש בכך שימור של המסורת הקבלית.

מאז סיום הדוקטורט המשכתי לעבוד על החיבור, מתוך כוונה להוציאו במהדורה מדעית. מחקר זה דרש התייחסות לכל חלקי החיבור ולפיכך התחלתי לחקור את הרעיונות המדעיים שבחיבור ולנתחם. ראשית היה עלי לאתר את המקומות המדויקים מהם נלקחו הציטוטים כדי שאוכל להשוות אותם למקור, ולנתח באיזו מידה הפרשנות שרמב"י מעניק לציטוטים אלו נאמנה למקור.

איתורם של מקורות הציטוט אפשר לי לקבוע בוודאות שעמדו לפניו לפחות הספרים הבאים: ספר כוונות הפילוסופים לאלגזאלי ופירוש הנרבוני עליו, הפירוש הארוך של אבן רשד לפיזיקה, הפירוש הקצר של אבן רשד לספר ההויה וההפסד, הפירוש הבינוני לספר השמים והעולם, הפירוש הארוך למטאפיזיקה, וכן חיבורו הדרושים הטבעיים ובכלל זה מאמרו בעצם הגלגל. כמו כן עמד לפניו הפירוש הבינוני של אבן רשד לספר הנפש ואגרת אפשרות הדבקות שלו.

רשימת ספרים זו, השייכת למיטב ארון הספרים של המסורת הערבית- יהודית, והנחת היסוד המקובלת במחקר לפיה לא ניתן לדבר על השפעה של הסכולסטיקה על ההגות היהודית לפני המאה ה-15, גרמה לכך שלא העליתי על דעתי שאוכל למצוא רעיונות סכולסטיים בחיבור. יחד עם זאת יש לציין שכבר בשלב הראשון עובדה אחת עוררה את תשומת לבי והיא שימושו של רמב"י בפירוש הארוך לפיזיקה, שכן ספר זה לא היה שכיח אצל היהודים לפני המאה ה-15. בקרב היהודים היה נפוץ דווקא הפירוש הבינוני לפיזיקה, ולא הפירוש הארוך. כך למשל, על פי מחקר עדכני של רות גלזנר בנושא, העומד להתפרסם בקרוב, מספר העותקים של הפירוש הארוך הנמצא בידנו כיום, מעיד על חוסר השימוש בו בימי הביניים. היום קיים בידנו רק עותק אחד שלם של הפירוש הארוך. קיימים בידנו עוד ארבעה עותקים חלקיים ביותר שלו שכל אחד כולל חלק קצר ביותר ממנו. כמובן שיתכן שבמאה ה-14 היו עותקים נוספים, אך מספרם הקטן היום מעיד שגם אז הם לא היו רבים. רלב"ג למשל, לפי גלזנר, מזכיר את הפירוש הארוך בקטלוג של ספרייתו הפרטית, אך לא מצטט ממנו ולו פעם אחת, כך שלא ברור אם הספר אכן היה בידו. מכאן שעד המאה ה-15 יהודים כמעט ולא עשו שימוש בפירוש הארוך. בניגוד לכך, הפירוש הארוך היה נפוץ מאוד לאורך כל ימי הביניים בקרב סכולסטיקנים ורק במאה ה-15 הפך לפופולרי יותר בקרב יהודים. העובדה שבחצי השני של המאה ה-14 רמב"י מצטט מפירוש זה דרשה הסבר, (יש לציין שגם טורודוס טורודוסי הכיר את הפירוש) אך בשלב איתור המקורות לא נתתי דעתי לכך יתר על המידה ובודאי שלא היתה בידי השערה להסביר עובדה זו.

בהמשך עבודתי התחלתי לנתח את הנושאים המדעיים. והנה, נתקלתי ברעיונות רבים שלהם לא היה מקור של ממש בחיבורים השייכים למסורת הערבית-יהודית. יתרה מזו רעיונות אלו כמעט שלא נדונו כלל בספרות הערבית יהודית, ואם נדונו- הם נדונו בהקשר מצומצם ביותר. לעומת זאת גליתי שרעיונות אלו היו נפוצים מאוד בחיבוריהם של סכולסטיקנים שונים.  

עם מפגשי ברעיונות אלו נתקלתי בבעיה: מצד אחד, בדיוניו של רמב"י לא מצאתי ולו ציטוט אחד מתוך כתביהם של סכולסטיקנים, אדרבה, רמב"י הציג את כל רעיונותיו כפירוש לרעיונות פילוסופיים נפוצים מבית מדרשו של אבן רשד. מצד שני, העובדה כי רעיונות שלא ניתן למצוא להם מקור של ממש במסורת הפילוסופית ערבית- יהודית, חזרו בחיבור פעם אחר פעם, לא הניחה לי להמשיך ולסבור כי הדמיון הוא מקרי בלבד.

דמיון מקרי יכול להיות הסבר במקרה יחיד וחד פעמי, אך לא ניתן להמשיך להחזיק בו כאשר הוא חוזר כמעט בכל דיון: רעיונות שנידונו בסכולסטיקה, ולא היתה להם תהודה בעולם היהודי חזרו בנושאים הבאים: מעמדו של החומר הראשון, גודל וקוטן אינסופי, סוגיית התנועה, הגדרת הזמן, מהו מזג טבעי, גורלם של גופים הנופלים בחלל ריק וכוחותיה של הנפש.

כמובן, כדי להוכיח קרבה לשונית יש לחזור לכתבי הסכולסטיקנים, שרובם נמצאים בכתבי יד, ולערוך מחקר זהיר ומקיף ביותר. מחקר מקיף כזה אינו במסגרת היעדים שהצבתי לעצמי בשלב זה של המחקר. לפיכך, למרות שאין באפשרותי בשלב זה לשחזר כיצד בדיוק רמב"י נחשף לרעיונות סכולסטיים; האם הוא קרא בספריהם, האם הכיר את רעיונותיהם באמצעות שיחה בעל פה עם מלומדים נוצרים שונים או שנחשף אליהם בדרך אחרת, מאלו סכולסטיקנים בדיוק הוא הושפע וכדומה, ברצוני לפתוח צוהר ראשון למחקר כזה על ידי הצגת נושאים אלו. אני מקווה שהמחקר בעתיד יצליח להוכיח את ההשפעה ואת דרכיה. ברצוני להציג כאן רעיונות אלו באופן ראשוני ולהדגיש את הענין הכמותי, כדי לפתוח פתח להמשך מחקר איכותי בנושאים אלו.  בשל קוצר הזמן אשתדל להציג עניינים אלו בקצרה ובפשטות.