עמוד 1 2 3 4 5 6

*כל הזכויות שמורות למחבר

מצוות התלויות בארץ בספרות הארצישראלית של הבית השני

אור מרגלית

מגילות קומראן


הברית

המגילות מלאות באזכורי הארץ החוזרים ומדגישים את הקשר המקראי בין קיום החוקים והארץ במסגרת הברית. חוזרת ונשנית הקביעה שיש לעשות 'צדק', 'משפט' או את ה'חוקים' "בארץ" ועל רקע מקומה של הברית במגילות אין הדבר מפתיע.    הברית במגילות קומראן איננה רק עניין להיסטוריה, קוסמולוגיה או אסכאטולוגיה. בחיי החברה של כת קומראן תפשה הברית מקום מרכזי וחדש והיא מהווה את התשתית לחיים הכתתיים באופן מעשי ביותר:  בני הכת מתקבלים אליה בטקס ברית ובאמצעות טקס זה הם חוזרים ומחדשים את הברית בין הכת לה' מידי שנה. לפי המגילות לא רק שחטאים שונים מטמאים את הארץ ומביאים חרבן ואבדן באופן כללי, כפי שקובע המקרא, אלא ש'אנשי העול' -- ישראל מהם פרשו אנשי הכת, הם החוטאים שאמנם טימאו את הארץ, הביאו ומביאים לחרבנה. גם הקביעה המקראית הכללית לפיה קיום החוקים עשוי לכפר על הארץ, זכתה בכתבי הכת למשמעות קונקרטית ביותר:  קיומם של החוקים בצורה הנכונה, כפי שמקיימים אותם בני הכת, הוא זה שמכפר על הארץ באופן מעשי ועכשיווי, ויביא בזמן הקרוב (אם לא המיידי) לגירוש האויבים ממנה.[1]  אבל ישנו עוד עניין שראוי שיודגש – בני הכת תפשו את עצמם כגולים – אם לא מהארץ – לפחות מהמקדש.

 

 חוקים התלויים בארץ - חוקי הנטע?

שני קטעים מהמגילות מתייחסים לפחות לכאורה לשאלה אם יש להביא את ה'נטע' כפי שהם מכנים אותו – נטע רבעי בפי חז"ל – גם מחוץ לארץ.  כמו שכבר הזכרנו בהקשר למצווה זו נאמר 'כי תבואו':

 

וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל: ובשנה הרביעת יהיה כל פריו קדש הלולים לה': ובשנה החמישת תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני ה' אלהיכם:

ויקרא יט:כג-כה

 

הקטע הראשון הוא ממגילת מקצת מעשי תורה.  זו מגילה קדומה יחסית בממצא הקומראני – אולי יש מקום לכנותה טרום כתתית כי היא נובעת משלב מוקדם של פרישה מירושלים, ועיקר תוכנה תוכחה נגד המלך שאיננו עושה כהלכה.  אחד הפריטים המוזכרים כדברים שהמלך אינו עושה כראוי:

 

ואף ע[ל מ]טעת עצ[י] המאכל הנטע בארץ ישראל כראשית הוא לכוהנים

מקצת מעשי תורה ב 4

 

ככל הנראה הנוהג עליו קובלים מחברי המגילה הוא זה המוכר לנו מחז"ל: שבעלי המטעים היו אוכלים את פירות השנה הרביעית בירושלים.  המגילה מוכיחה את המלך על נוהג זה וקובעת כי את פירות השנה הרביעית יש לתת לכוהנים כמו 'הראשית'.  ההלכה בקטע מזכירה, אגב גררא, כי המדובר בעצי הפרי שניטעו בארץ ישראל. 

ברור כי מאחורי ההלכה עומדת תפישה הגורסת שמצווה זו נוהגת בארץ בלבד. נראה כי 'ארץ ישראל' בהלכה זו ממלאת את מקומה של המילה "ארץ" בפסוק (ויקרא יט:כג).  כותב ההלכה, אם כן, לוקח את המילה "ארץ" השייכת להקשר הסיפור המקראי והדגיש אותה על ידי הרחבתה ל"ארץ ישראל" כחלק מן ההלכה. לכאורה, מכאן עולה באופן כמעט ודאי שהוא מפרש את המילים 'כי תבואו אל הארץ' כחלק אינטגראלי מן ההלכה.

 

אבל, קטע ממגילת דמשק מעלה תהיות בעניין:

1                                                                      כל הלולי]

2          נטעי הכר[ם ו]כ°ול עצי הפרי וכל עצי המ[אכל לה]ם [יהיו]

3          כמשפטם [באדמ]ת הקודש ובארץ מגורים ואחר ימכ[רו]

4          מהם לקנ [    ]°°ם ו [ ] טע איש בשנה הרביעית ל[ו יוכ]ל

5          [כי] קדשו בש[נה הזאת    ]

מגילת דמשק 4Q266 iv 6

 

הקטע עוסק בפירות השנה הרביעית – גם נטעי הכרם וגם נטעי עצי המאכל -- וקובע כי יש להביאם לכוהנים והללו יכולים למכור אותם לכל.  עד כאן בהתאמה לנאמר במקצת מעשי תורה, אבל הקטע מדגיש שהציווי חל הן באדמת הקודש והן בארץ מגורים.  נראה שמדובר דווקא הן בארץ ישראל והן בחוץ לארץ!  לפחות לכאורה יש מחלוקת בין שני הקטעים ונוכל לומר שלפחות  לגבי חוק 'הנטעים' יש התעסקות בשאלה אם יש לקיים אותה רק בארץ או גם בחול – ואולי נספיק לראות אפשרות אחרת בהמשך.

 

 

חוקי אדמת הקדש?

הממצא שעשוי להיות המשמעותי ביותר לנושא שלנו במגילות קומראן הוא קטע ממגילת דמשק. כידוע המגילה נתגלתה לראשונה בגניזה הקהירית ובקומראן נמצאו קטעים נוספים – בין השאר חוקים חקלאיים. חלק מהחוקים במגילה מסודרים על פי נושא ובקטע מגילה אחד שנמצא בקומראן אפילו מתנוססות כותרות בדיו אדומה בראש מספר נושאים.[2]  כאמור הממצא מקומראן מקוטע ולכן קשה לדעת מהו הסדר המקורי של ההלכות, אך באופן כללי נראה הסדר אותו הציע המהדיר, יוסף באומגרטן, לפיו כל מצוות החקלאות במגילה סודרו בזה אחר זה:

קציר, עוללות גפנים, לקט, ניקוף הזית, תרומה מהלקט, חלות התרומה, נטעי הכרם ועצי המאכל, מעשר הגורן.

חשוב מכל בראש הקובץ מתנוססת הכותרת (בדיו אדומה):

 [  ]°° [  ] ארצו°[  ] [3]

תהא אשר תהא הקריאה המדויקת של כותרת זו, היא מלמדת שהתפישה היא שההלכות הבאות הקשורות לחקלאות מהוות חטיבה נושאית אחת.  בהחלט ניתן היה להתייחס למצוות בקובץ זה כשייכות לקטגוריות שונות -- מתנות עניים, מתנות כהונה – אבל מכל האמור עולה שבעל המגילה ראה אותם כחטיבה אחת. הקובץ, אם כן, מבטא תפישה מגובשת של מצוות חקלאיות כקבוצה אחת. 

האם יש כאן בעצם עדות ל'מצוות התלויות בארץ'?  התשובה לשאלה זו טמונה בניסוחה המדוייק של הכותרת.  במהדורתו הציע באומגרטן כי יש לקרוא:[4]

[על] חו[קי] ארצות

אם אמנם  היתה זו הכותרת של הקובץ, היינו צריכים להניח שלפי המגילה ההלכות הכלולות בו חלות בכל ארץ שהיא.  ואולם לאחר כמה שנים, בניסיון להגיע לקריאה מדוייקת יותר, באומגרטן פנה למומחים בתחום ההדמיה.  לאחר שתצלומים חדשים של המגילה עברו טיפול באמצעות טכנולוגיות מתקדמות, הציע באומגרטן את הקריאה הבאה:

חוק˚י˚ אד˙מתֹ ה[קודש][5]

לפי קריאה זו נראה כי תפישת המגילה היא שההלכות החקלאיות תקיפות דווקא בארץ ישראל.     יתרה מכך, לפי השיחזור של באומגרטן ארץ ישראל נקראת בהקשר זה של החוקים החקלאיים 'אדמת הקדש' ואין כל ספק שביטוי זה מייחס לארץ אופי נבדל לגמרי מכל ארץ אחרת.  



[1] וסרך היחד 9:5 8:7, 8:10, 9:3 19:2 מגילת דמשק 2:9, 4:10, בעצם להשמדת הגויים מכל וכל.  באשר להתלבטות אם כל ישראל שאינם בכת יושמדו או לא ר' מאמרו של יעקב ליכט, "מטעת עולם ועם פדות אל", מחקרים במגילות הגנוזות, ירושלים, תשכ"ה, עמ' 49-75.  על הברית של אנשי הכת באופן כללי ר' יעקב ליכט, מגילת הסרכים, ירושלים, תשכ"ה, עמ' 51-52 והלאה.

[2] י' באומגרטן העיר כי אלו אוספי ההלכות העתיקים ביותר, בספרות הבתר מקראית, המסודרים על פי נושא.

 Baumgarten, Joseph M., Discoveries in the Judaean Desert XVIII:  The Damascus Cocument, Oxford, 1996, p. 14.

[3]    Q270 3i line 19.

[4] DJD XVIIIעמ' 147.

[5] Joseph Baumgarten, “Corrigenda to the 4Q MSS of the Damascus Document”, Revue de Qumrân 19/74 (1999), pp 217-218.

 



ספר יובלים סיכום >


הרצאה מאתר האנטרנט של המרכז הבין-לאומי למחשבת ישראל על שם גולדשטיין-גורן
       אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע