עמוד 1 2 3 4 5 6

מקום הדפוס בירושלים במאה הי"ט בתולדות הדפוס היהודי

עם הופעתו מחדש של ספרה של שושנה הלוי:ספרי ירושלים הראשונים, הוצאת אריאל, ירושלים תשס"ו

זאב גריס

הספרות המיובאת


בדיקת מצאי הספרים שהודפסו בירושלים בחמישים השנים הראשונות לקיום דפוס עברי בה, מגלה לנו כי הדפוסים שפעלו בירושלים פעלו למילוי ביקוש חלק מהצורך בספרים של בני ירושלים וארץ ישראל. את החומשים שהצטרכו להפיץ בין תלמידי החדרים ואת מסכתות הגמרא שנזקקו להם הלומדים בישיבות ובבתי המדרש בירושלים ושאר ערי ארץ ישראל ייבאו לארץ מחו"ל, גם מעט מאד סידורי תפילה הודפסו בירושלים, ולכן המסקנה המתבקשת היא שגם ספרות נחוצה נחיצות מתמדת זאת בעיקרה יובאה מחו"ל.

אין למדפיסי ירושלים יומרה להתחרות במרכזי הדפוס הגדולים בעולם היהודי שיצאו מהם ספרים לרחבי הפזורה היהודית, והדעת נותנת שבמחירי ההיצף שדפוסים אלה יכלו לייצא חומשים, גמרות וסידורי תפילה לא יכלו להתחרות מדפיסי ירושלים.

 הדבר נכון גם באשר להדפסת הספרות ההלכתית הקאנונית הנחוצה בכל ישיבה ובית מדרש, על נושאי כליה, החל ב"משנה תורה" מאת הרמב"ם, המשך ב"ארבע טורים" מאת ר' יעקב בן אשר, וכלה ב"שולחן ערוך" מאת ר' יוסף קארו. אם  נרצה למנות את כל הספרות ההלכתית הנחוצה שלא הודפסה בירושלים נמנה את רובה, וכך יהיה הדבר בנוגע לביאורים לתלמוד חידושים ופלפולים . יתרה מזאת למעשה מעט החיבורים, שהודפסו בירושלים, בתחום הפרשנות התלמודית וההלכה, כללו ברובם את חיבורי בני הארץ, ולא של החשובים שבהם. אולי המעניין שביניהם הוא הספר "בית חדש" מאת ר' עקיבא יוסף  שלזינגר,  איש שכתבו עליו כמה וכמה מאמרים,[1] אבל עדיין מחכה לביוגרף שלו ולתיעוד ומחקר עלילותיו והמחלוקות עליו, שמספרה של שושנה הלוי יהיה סיוע רב לכך( ראו רשימת חיבוריו, על פי המפתח שבסוף הספר, עמ' 315, בערכו).  לעומת זאת לא נדפסה בירושלים הביקורת החשובה ביותר, החריפה והנועזת על ה"שולחן ערוך" לקארו , היא ביקורתו של חכם ספרדי  תושב הארץ, במאה הי"ז, הוא ר' חזקיה די סילבה, בן ליוורנו, שעלה לירושלים ללמוד בישיבתו של ר' משה גאלאנטי. ספרו של די סילבה:"פרי חדש", לא נדפס וכך גם ההשגות עליו, "פרי תואר", שכתב החכם היהודי בן מרוקו, שעלה באחרית ימיו לירושלים, הוא ר' חיים בן עטר, המחבר הנודע של הביאור:"אור החיים" על התורה. ספרים חשובים אלה לא ראו אור בארץ ישראל, אלא בחו"ל.[2] כל אלה לבטח נלמדו בישיבות ובתי מדרש שבארץ ישראל וכאמור לעיל יובאו מחו"ל.

 

 ספרי המוסר היהודיים הקלאסיים כ"שערי תשובה" של ר' יונה גירונדי, או "חובות הלבבות" מאת בחיי אבן פקודה, הספרדיים, ואפילו "ראשית חכמה" לר' אליהו די וידאש החכם הצפתי, לא הודפסו בירושלים. ספרי המוסר שהודפסו בה היו מעטים מאד וביניהם היו : ספר "שבט מוסר" מאת אליהו הכהן האיתמרי מאיזמיר, המחבר שנחשד בשבתאות,[3] אנתולוגיה הלקוחה מספרי מוסר רבים, שעל פי מספר מהדורותיו היה ספר המוסר הנפוץ ביותר בעולם היהודי במאה הי"ח.[4] "שבט מוסר" נדפס בדפוס השותפים ברי"ל, הכהן וסלומון, בשנת תרכ"ג. עוד ספר מוסר נפוץ שהודפס בירושלים היה: "ספר הישר", שחובר ככל הנראה בספרד במאה הי"ג, ואשר יוחס לכמה וכמה מחברים ובהם בעיקר לרבינו תם, האשכנזי ולר' יונה גירונדי הספרדי, שני יחוסים שאינם נכונים.[5] גם "ספר הישר" נדפס בדפוס השותפים ברי"ל, הכהן וסלומון בשנת תרכ"ד. "צואת ר' אלכסנדר זיסקינד מהורודנא" , המחבר הידוע של ספר "יסוד ושורש העבודה", בן המאה הי"ח, שכינוהו "החסיד שבין המתנגדים", נדפסה בדפוס ב"ק בשנת תרכ"ד, זאת הצוואה הממליצה על לימוד יומיומי דרך קבע של ספר "חמדת ימים", ספר שנחשד כי מקורו בשבתאים.[6]  "איגרת הטיול" לר' חיים בן בצלאל אחי המהר"ל מפארג, בן המאה הט"ז, נדפסה בדפוס ב"ק בשנת תרכ"ה. "ספר היראה" מאת ר' יונה גירונדי, נדפס בדפוס רויטברג בשנת תרכ"ו.  "קיצור חובות הלבבות" מאת מנחם בן זרח הצרפתי שנודע מספרו האחר:" צדה לדרך", שנדפס בדפוס ב"ק בשנת תרכ"ה. ואחרון אחרון ייזכר ספר "תיקון מידות הנפש" מאת המשורר והפילוסוף  בן  המאה הי"ב, שלמה אבן גבירול, אשר נדפס בתרגומו של יהודה אבן תיבון מן הערבית בדפוס רוקח- טננבוים בשנת תרמ"ג.

 

חסידים בודדים של  ר' ישראל בעל שם טוב עלו לארץ ישראל החל בשנת תק"ז, אבל העלייה הראשונה שלכמה מאות חסידים הייתה בשנת תקל"ז.[7] הם עלו בראשות ר' מנחם מנדל מויטבסק, תלמיד המגיד ר' דב בער ממזריץ והתיישבו בטבריה וצפת, ואחריהם הגיעו ארצה חסידים לחברון. ואולם למרות נוכחותה של אוכלוסיית חסידים בארץ, בדפוסי ירושלים הודפסו רק  שני ספרים חסידיים במאה הי"ט, שמקורם הוא נכדו של הבעל שם טוב, ר' נחמן מברסלב: "ליקוטי מוהר"ן", שנדפס בדפוס ב"ק בשנת תרל"ד, ו "לקוטי אב"ן"[אפרים בן נפתלי], בו לוקטו עצות של ר' נחמן מברסלב, אשר נדפס בדפוס פרומקין בשנת תרמ"ב. אף מכאן ניתן ללמוד שהחסידים שישבו בארץ ישראל ייבאו אליה מחו"ל את רוב ספרי החסידות שהזדקקו להם.


 

[1]  ראו המאמרים שסבבו סביבו בחוברת מיוחדת של קתדרה 73(תשנ"ה): מ"ק סילבר,"עקיבא יוסף שלזינגר הציוני הראשון?, עמ'105-84.י' שלמון, "מבשרי הציונות ומבשרי החרדיות", עמ' 111-106, י' ברטל,"מי הוא 'העברי'. עמ' 114-112. כמו כן ראו במאמרו הנוסף של מ"ק סילבר,"פעמי לב העברי בארץ הגר:ר' עקיבא יוסף שלזינגר- בין אולטרה אורתודוכסיה ולאומיות יהודית בראשיתן", מאה שנות ציונות דתית, ערכו א' שגיא ו-ד' שוורץ, רמת גן תשס"ג, עמ' 254-225. ושם ביבליוגרפיה נוספת.

[2]  ספריו של די סילבה ראו אור בסדר הבא: פרי חדש על טור יורה דעה, אמשטרדם תנ"ב, על טור אורח חיים, שם תס"ו, על הלכות סוכה, ראש השנה ומגילה, זאלקווא תקט"ו, ועל טור אבן העזר, וינה תקס"ט. ספר"פרי תןאר" מאת ר' חיים בן עטר נדפס באמשטרדם תק"ב, על הספרים הללו ומחבריהם ראו מה שכתב, ח' טשרנוביץ(רב צעיר), תולדות הפוסקים,ג, ניו יורק תש"ח, עמ'184-175. עוד ראו באופן תמציתי בספרו של מ' אלון, המשפט העברי,ג, ירושלים תשל"ג, עמ' 1193.

[3] ראו ג' שלום," ר' אליהו הכהן האתמרי והשבתאות", ספר היובל לאלכסנדר מרכס, החלק העברי, ניו יורק תש"י, עמ' תנא-תע.

[4]  ראו בספרי, הספר כסוכן תרבות בשנים ת"ס- תר"ס, תל אביב תשס"ב, עמ' 59.

[5]  ראו בספרי, ספרות ההנהגות- תולדותיה ומקומה בחיי חסידי ר' ישראל בעל שם טוב, ירושלים תש"ן, עמ' 23, ושם ביבליוגרפיה נוספת.

[6]  ראו לכל העניין, א' יערי, תעלומת ספר, ירושלים תשי"ד, עמ' 127-124.

[7]  על עליית החסידים לארץ ישראל כתבה,ח', כ"ץ-שטימן, ראשיתן של עליות החסידים תק"ז-תקע"ט, ירושלים תשמ"ז.

 


הרצאה מאתר האנטרנט של המרכז הבין-לאומי למחשבת ישראל על שם גולדשטיין-גורן
       אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע