עמוד 1 2 3 4

ספרות הדרוש היהודית-בין מסורת שבכתב למסורת שבעל פה *

זאב גריס

חקר ספרות הדרוש - תיקון גדול דרוש


כשעזב רבי דוד שלמה איבשיץ, בעל ההלכה הגדול והדרשן האהוב את קהילתו סורוקא בדרכו לארץ ישראל, ליווהו בני העיר אל מחוצה לה, הפנה הרב את פניו לעירו ואמר: "כמה נאה את סורוקא". שמעו בני עירו, תמהו על כך ושאלוהו: "הלא רבינו היה רגיל להוכיחנו תמיד, ועירנו לא מצאה חן במיוחד בעיניו? השיבם רבינו מיניה וביה, מפני שאתם כולכם כאן ואין אתם בתוכה, מפני כך נאה היא".1
רבי דוד שנודע שמו בעולם על שום חיבורו "לבושי השרד" על טור "יורה דיעה" בהלכות שחיטה, שהיה ללחם חוק למכשירים עצמם כשוחטים,2 זכה וספר דרשותיו הגדול: "ערבי הנחל" היה לספר אהוב שחוזר ונדפס משך דורות, מאז שתלמידו ר' אריה ליב מרגליות הביאו לדפוס, בשנות העשרים למאה הי"ט, שנים לא רבות לאחר מות מורו. אבל שמו של רבי דוד איבשיץ לא זכה כמעט להיזכר במחקר התנועה החסידית, להוציא בספרו של מנדל פייקאז', "חסידות פולין".3 על אודותיו נכתבו ערך קצר באנציקלופדיה היהודית הראשונה שראתה אור בראשית המאה העשרים בארצות הברית, וערך קצת יותר מפורט מאת שמואל אבא הורודצקי באנציקלופדיה "אשכול" שערכו נחום גולדמן ויעקב קלצקין והיא בת דמותה הצנומה - ראו אור רק שני כרכים - של האנצילופדיה יודאיקה המפוארת בגרמנית, שעקב עליית הנאצים לשלטון אף הדפסתה לא הסתיימה.4
רק מאמר אחד נלהב ונמלץ על אודות רבי דוד שלמה איבשיץ הדרשן, מצאתי ואף הוא ישן נושן, מאמרו של אליעזר שטיינמן,5 שקבע כי:
ר' דוד שלמה איבשיץ עמד בזהרוריה של החסידות הבעש"טית, הוא רחץ בטל בוקרה של התנועה העממית הזאת וידע לאסוף מלוא חופניו מאורה הגנוז של החסידות העולה כאחד מהותיקין שיצא לקבל את עמוד השחר העולה.
אין פלא שליצני דורו של שטיינמן אשר פסחו מידי בוקר על מאמריו הארכניים הנוטפים מליצות, שנדפסו בעתון "דבר", אמרו שכאשר עזב הצנזור הבריטי את הארץ עם סיום המנדט הבריטי בשנת 1948, פחת מספר קוראיו של שטיינמן בחמישים אחוז, מכיוון שעד שהצנזור עזב את הארץ היו הוא ושטיינמן היחידים שפתחו את עיתון "דבר" מידי בוקר לקרוא מה ששטיינמן כתב.
אינני בא היום לעשות את חשבונה הכולל של הספרות החסידית בכלל ושל ספרות הדרוש בה בפרט, כשם שאינני בא חשבון עם מעוותי תולדות החסידות שהושפעו ללא תקנה מתעמולת אנשי חסידות חב"ד, שקבעה בתודעתם הנחה, כי אם היה בעל הלכה בין ראשוני החסידים היה זה ר' שניאור זלמן מליאדי. הנחה שהמשתמע ממנה היה שנושאי ההלכה המובהקים בין ראשוני החסידים היו אנשי חב"ד בלבד. מי שבקי בתפוצת והשפעת "שלחן ערוך הרב" מאת ר' שניאור זלמן מליאדי, לעומת תפוצת והשפעת "לבושי השרד" של בן דורו, ר' דוד שלמה איבשיץ, חייב להטיל ספק בהנחה הנזכרת לעיל. פתחתי בהזכרת גיבור תרבות נשכח במחקר, גיבור שאזדקק לדרושיו בהמשך דברי, כדי לקבוע בפתח דברי שתיקון גדול מחכה למחבר שיידרש מחדש לתיאור ואפיון ספרות הדרוש היהודית לדורותיה. מצויות בידינו העבודות המונומנטליות של צונץ, "הדרשות בישראל בהשתלשלותן ההיסטורית" ושל מאן:"The Bible as Read and Preached in the Old Synagogue". כשם שהראשון נעזר הרבה בחכמי דורו ובראשם שי"ר שלמה יהודה רפפורט, כך גם האחרון זכה לעזרה מחכמים שונים, וראש וראשון להם הוא ישעיה זנה, שלאחר מותו של מאן השלים את הכרך השני של ספרו שיועד להדפס בשלושה כרכים וגם נשא לאישה את אלמנתו של מאן.6
אבל עבודות יסודיות אלה, כמוהן כספרו הקטן של מורי יוסף היינימן,7 עסקו מעיקרן במדרשה של תורה, ולא בתופעה של ספרות הדרוש היהודית לדורותיה, שפרתה ורבתה, מאז שהומצא הדפוס במחצית השניה למאה הט"ו. יצוין כי במכון לצילומי כתבי יד עבריים אשר בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי מצויים למעלה מ5500 כתבי יד של דרושים. עוד עלינו לציין שמספר כותרי ספרות הדרוש הנדפסת מתחרה במספר ספרי הספרות ההלכתית.פעמים הרבה הייתה ספרות הדרוש חי הנושא את עצמו, שלא קדמה לו דרשה חיה בפני קהל. במיוחד נכונים הדברים מאז שהחלו בסוף המאה השש עשרה להדפס אנתולוגיות מוסריות מסודרות על פי נושאים. אני מכווין ל"מנורת המאור" מאת ר'יצחק אבוהב, שהוא קיצורו של חיבורו של ר' ישראל אלנקווה בעל אותו השם, שראה אור לראשונה בדפוס במאה העשרים, במהדורה רבת כרכים שהכין היימן גרשון ענאלאו, ול"ראשית חכמה" מאת ר' אליהו די וידש, תלמידו של ר' משה קורדובירו שראו אור במאה הט"ז, ל"שני לוחות הברית" מאת ר' ישעיה הורוויץ, שראה אור במאה הי"ז, ול"שבט מוסר" מאת ר' אליהו הכהן האיתמרי, שראה אור במאה הי"ח. סידור המקורות הרבים המפוזרים בדברי חז"ל וחכמינו בימי הביניים לפי נושאים, באנתולוגיות הללו, הקל על דרשנים לעת מצוא וסופרים מחפשי דרך להנצחת עצמם, לפרסם ספרי דרוש רבים כפטריות לאחר הגשם, ספרים שמהדורתם הראשונה היא גם האחרונה ותפוצתם במקרה הטוב הייתה בין בני משפחה וידידים. לכן מספרם המרשים של כתבי היד והדפוסים של ספרות הדרוש, אינו צריך להבהילנו, וללמדנו כי משקלה הממשי בעיצוב תודעתם ומעשיהם של אחינו בני ישראל היה כמעט זהה למשקלה של הספרות ההילכתית, ובמיוחד הדבר נכון מאז בא הדפוס לעולם.
מאמר שפרסם יוסף דן בעיתון "הספרות", שאחר כך הרחיבו בספרו: "ספרות המוסר והדרוש" היו קריאה ראשונה למיפוי ומחקר ספרות הדרוש היהודית, קריאה שסופה כי גם דן לא מימשה, כפי שהוא עצמו מעיד, במאמר שפרסם בעניינה של ספרות הדרוש עשרים שנה לאחר מכן, שכן פנה לכיווני מחקר אחרים.8
לא הועילו הרבה למחקרה של ספרות הדרוש היהודית מצד הגדרתה, ביקורת תבניותיה, דרכי כתיבתה, הפצתה והתקבלותה אצל קהל הנמענים, המחלוקות מאירות העיניים על משקלה ללימוד ההיסטוריה היהודית, שבהן נטלו חלק חיים הלל בן ששון ויעקב כ"ץ, ונופך חשוב משלו הוסיף תלמידם יוסף הקר.9
אפשר גם לקבוע כאן שמחקרו רב הסימוכין והידע בספרות הדרוש של בן ציון דינור, "ראשיתה של החסידות ויסודותיה הסוציאליים והמשיחיים", חסר אפיונה של הספרות ממנה דלה עדויות, אפיון שהיה מונע ממנו לצרף מקורות שונים לאורך של מאה שנה ומעלה כאילו משקפים הם אמת היסטורית על חיי היהודים ומצוקותיהם, שהיוו בסיס לתסיסה רוחנית שהביאה להתעוררות התנועה החסידית.10
הבוחן את מצאי המחקר על ספרות הדרוש היהודית ממוצאי ימי הביניים ועד לעת החדשה, יבחין ללא קושי בעניין הרב בה מצד אנשי התנועה הרפורמית היהודית, שראשיתה בגרמניה, תנועה שאמצה וחיקתה, עוד בלבושה הגרמני, דגמי עבודת קודש קהילתית פרוטסטנטית, וביניהם נתנה מקום חשוב לדרשה בציבור . המוסד להכשרת רבנים רפורמים בסינסינאטי שבארצות הברית, הוא הדוחף העיקרי למחקר ספרות הדרוש ופרסומו בהוצאת הספרים שלו. ראש וראשון שם היה הוצאת אוסף מחקריו של ישראל בטאן, על דרשנים שחשבם למרכזיים בתולדות ספרות הדרוש, החל ביעקב אנטולי שספרו:"מלמד התלמידים", היה נשכח לגמרי, אלמלא חכמי ישראל במאה הי"ט יזמו את הקמת הוצאת הספרים: "מקיצי נרדמים", ששמה מלמד על מטרתה, הוצאה לאור של ספרים, החשובים בעיני חברי החברה הנכבדה הזאת, ואשר לא זכו להדפס קודם לכן, וכלה בספר: "יערות הדבש", רב המהדורות מאת רבי יהונתן איבשיץ .11
אבל בטאן וממשיכיו, אף הם לא עסקו באפיונים הנזכרים לעיל של הסוגה, אפיונים שאי אפשר להפריז בחשיבותם ללימוד מקומה הממשי בהיסטוריה החברתית והתרבותית של עמנו. החל בחיים גורן פרלמוטר שהוציא מהדורת צילום עם תרגום אנגלי של כתביו של רבי דוד דרשן בן קראקא במאה הט"ז: "שיר המעלות" ו: "כתב התנצלות לדרשנים", דרשן שהיה גם בעל ספריה מרשימה אותה היה מוכן להעביר לאוסף הספרים בבית המדרש בקראקא תמורת הבטחת פרנסתו לעת זיקנה. וכלה במארק סאפירשטין הממשיך את מפעלו של בטאן ומצרף תרגומים מדויקים של קטעי דרוש נבחרים למבואות עיוניים מחקריים. כל המחקר הרב הזה לא קידם את המחקר הבסיסי המבוקש הנזכר לעיל.12
ההיסטוריון וחוקר התרבות האירופית המופלא יוהאן הוזינחה עמד בספרו הקלאסי :"בסתיו ימי הביניים", על השפעתם הרבה של מטיפים נודדים ומטיפים בכלל על הקהל ועל מנהיגים מדיניים בפרט, הוא אף הדגיש כי היו למטיפים נושאי קבע לדרוש עליהם כחטא רדיפת הבצע:"cupiditas" , על פי האיגרת הראשונה של פאולוס לטימותיוס:"שורש כל הרעות אהבת הכסף" = "Radix omnium malorum est cupiditas"13 אותו חטא שעליו התבדח פעם הרב מימון ואמר כי :"בעד כסף אמצא לך אפילו שונא בצע כסף". כל הקורא ב"סיפורי קנטרברי" מאת ג'פרי צ'וסר ימצא אישור מאיר עיניים ומשעשע לקביעתו של הוזינחה בנאומו של :"המחלן", הוא המטיף הדרשן, המספר בהרחבה לחבר שומעיו הצליינים, כיצד הוא מכין דרשותיו, בלוית תצוגת עצמות קדושים והקפדה על הדגשת חטא בצע הכסף שהזכרנו.14
אחרי צ'וסר בזמן מצויים בידינו דבריו השנונים של ארסמוס איש רוטרדם, בן המאה הט"ו, אשר בספרו, מראשית המאה הט"ז: "שבחי הסכלות", לעג לדרשן תיאולוג אשר :"הזיע על חיבור נאומו שמונה חודשים תמימים, ואף נתעוור כחפרפרת, בהקריבו את חדות הראיה למען חריפות השכל".15
כל זאת כדי שארסמוס ילמדנו מהי תבנית הדרוש, הנזקק ללמדנות נוטריקונית וסמנטית כביכול, ואיך הדרשנים החמושים בחריפות של הבל, הקוראת עצמה תיאולוגיה, מעמיסים על אוזני שומעיהם ערימות פלפולים המוטלות על ערימות פלפולים קודמים שבינם לתיאולוגיה אין כל קשר.
המחקר של הדרשה הימי ביניימית בכנסיה לימדנו כי תעשיית כתיבת דרשות על פי דגם הייתה נפוצה, ויעידו על כך הממצאים מפאריס במאה הי"ג.16
לעומת זאת חוקרי הספרות היהודית לא התעמקו בטיבה של ספרות הדרוש שלנו, אשר הייתה אכן סניף לדרשה בציבור בבית הכנסת, אבל למין המאה הי"א ואילך הייתה לעיתים לסוגת משנה לביאורים על התורה, סוגה שלעיתים יותר דמתה לביאור לא רציף על סדר הפרשיות, מאשר לדרשה על נושא העולה מן הפרשה, או מן ההפטרה לה.
  הדרשות על התורה בעל פה ובכתב  >


הרצאה מאתר האנטרנט של המרכז הבין-לאומי למחשבת ישראל על שם גולדשטיין-גורן
       אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע


הערות

*הרצאה בכנס:"מקורות כתובים ומקורות דבורים במדעי היהדות", מטעם האיגוד העולמי למדעי היהדות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב,באר שבע כ"ד בטבת התשס"ה, 5.1.2005. חזרה לתחילת העמוד

  1. ראו ערבי הנחל השלם, ירושלים תשנ"א, כרך ד, פרקים לתולדות המחבר, עמ' קא.
  2. (חזרה להערה 1 בהרצאה)
  3. ראו על אודות חיבורו בספרו של רב צעיר הוא ח' טשרנוביץ, תולדות הפוסקים, ניו יורק תש"ח, ג, עמ' 206-208.
  4. (חזרה להערה 2 בהרצאה)
  5. ראו, מ' פייקאז', חסידות פולין, ירושלים תשנ"א, במפתח עמ' 456 בערכו, ובמיוחד, עמ' 42-44.
  6. (חזרה להערה 3 בהרצאה)
  7. ראו ,Jewish Encyclopaedia, vol. 5 pp. 75-76. עוד ראו, אשכול, ב, עמ' 201-202.
  8. (חזרה להערה 4 בהרצאה)
  9. ראו, א' שטיינמן," ר' דוד שלמה איבשיץ הדרשן", העולם 15 (1927), עמ' 906-908.
  10. (חזרה להערה 5 בהרצאה)
  11. ראו, י"ט ליפמן צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית,ירושלים תשל"ד. העניין המועט שהיה לצונץ בספרות הדרוש העצומה שהודפסה למן המאה הט"ז ועד זמנו בולט מן המקום השולי שהקדיש לה בספרו, עמ' 198-221.עוד ראו, J. Mann, The Bible as Read and Preached in the Old Synagogue, vol. 1 Cincinnati, ohio 1940, vol. 2, ibid, 1966,ed. I. Sonne .
  12. (חזרה להערה 6 בהרצאה)
  13. ראו, י' היינימן,דרשות בציבור בתקופת התלמוד, ירושלים תשנ"א. עוד ראו מה שכתב M. Hirshman," The Preacher and His Public in Third Century Palestine", J.S.S. 42,1 (1991)pp. 108-114.
  14. (חזרה להערה 7 בהרצאה)
  15. ראו, מאמריו וספרו של י' דן, " ספרות הדרוש וערכיה הספרותיים", הספרות ג (תשל"ב) עמ' 558-557. ספרות המוסר והדרוש, ירושלים 1974 . "לבעיית מעמדה של ספרות הדרוש בתרבות ישראל בימי הביניים ובזמן החדש", התרבות העממית- קובץ מחקרים, ערך ב"ז קדר, ירושלים תשנ"ו, עמ' 141-153.
  16. (חזרה להערה 8 בהרצאה)
  17. ראו, ח"ה בן-ששון,"מושגים ומציאות בהיסטוריה היהודית בשלהי ימי הביניים", תרביץ כט (תש"ך) עמ' 297-312. י' כ"ץ,"על הלכה ודרוש כמקור היסטורי", תרביץ ל (תשכ"א)עמ' 62-68, ותשובת בן-ששון שם, עמ' 69-72. עוד ראו מה שכתב ח"ה בן-ששון על דרכי הפרוש של הדרשנים היהודיים בפולין, בספרו, הגות והנהגה- השקפותיהם החברתיות של יהודי פולין בשלהי ימי הביניים, ירושלים תש"ך. י' הקר,"הדרשה הספרדית במאה הט"ז: בין ספרות למקור היסטורי", פעמים 26 (תשמ"ו) 108-127. הגדרה ראשונית של הסוגה ראה בספרי, ז' גריס, ספר סופר וסיפור בראשית החסידות, תל אביב תשנ"ב, עמ' 28-29 והערות 69-70, עמ' 116-117.
  18. (חזרה להערה 9 בהרצאה)
  19. מאמר ארוך זה התפרסם תחילה ב"ציון" ט (תש"ד), י (תש"ה). אחר כך כונס לספרו של ב"צ דינור, במפנה הדורות, ירושלים תשל"ה, עמ' 83-227. ראו שם במיוחד, עמ'97-110,134,173-181.
  20. (חזרה להערה 10 בהרצאה)
  21. ראו, I. Bettan, Studies in Jewish Preaching, Middle ages, Cincinnati, Ohio, 1939 עוד ראו על ספרו של אנטולי וספרו של איבשיץ במאמר הביקורת שכתבתי על ספרו של מארק ספירשטיין שיזכר להלן הערה 12.
  22. (חזרה להערה 11 בהרצאה)
  23. ראו, H. Goren Perlmuter, Translation and Annotation of: David darshan, Shir Hama'alot L'David (Song of the steps), and Ktav Hitnazzelut L' Darshanim, Cincinnati, Ohio, 1984. M. Saperstein, Jewish Preaching 1200-1800, an Anthology, New Haven& London 1989. Z. Gries, "Between History and Literature - the Case of Jewish Preaching", J.J.T.P. 4 (1994)pp. 113-122. M. Saperstein,Your Voice Like a Ram's Horn - Themes and Texts in Traditional Jewish Preaching, Cincinnati, Ohio, 1996. . על ר' דוד דרשן וספרייתו ראו בספרו של ח"ה בן ששון, "הגות והנהגה"(לעיל, הערה 9) עמ' 42-43, 254-256.
  24. (חזרה להערה 12 בהרצאה)
  25. ראו, האיגרת הראשונה לטימותיוס ו, 10 , על פי נוסח הוולגאטה. התרגום העברי הוא על פי תרגום פרנץ דליטש (מן היוונית). עוד ראו, י'הוזינחה, בסתיו ימי הביניים, ירושלים תשל"ז, עמ'5, 9, 17-18 . בתרגום העברי של ספרו של הוזינחה, כמו גם בתרגום האנגלי ממנו תרגם לעברית, אין הפניה למקור המאמר בברית החדשה.
  26. (חזרה להערה 13 בהרצאה)
  27. ראו, ג' צ'וסר ,סיפורי קנטרברי, תרגם ש' זנדבנק, תל אביב תשמ"א, עמ' 400-404.
  28. (חזרה להערה 14 בהרצאה)
  29. ראו, ארסמוס מרוטרדם, שבחי הסיכלות, תרגם חיים הלפרין, תל אביב תשכ"ו, עמ' 104-105.
  30. (חזרה להערה 15 בהרצאה)
  31. ראו,D. L. d'Avry, The Preching of the Friars - Sermons Diffused from Paris Before 1300, Oxford 1985.
  32. (חזרה להערה 16 בהרצאה)

This e-lecture is from the Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought
        Ben-Gurion University of the Negev, Israel