עמוד 1 2 3 4 5 6 7

*כל הזכויות שמורות למחבר

על תרומתו של של ליאו שטראוס למחשבת ישראל בזמננו

אהוד לוז

הציונות


דומה שמצבה של מדינת ישראל הוא ההמחשה הבולטת של הבעייה התיאולוגית-מדינית. הציונים, הן החילוניים והן הדתיים, האמינו כידוע שהציונות עשוייה להיות פתרון לבעייה הזאת. אבל כיום רק רדיקלים בשני הקצוות עדיין משלים את עצמם שיש לה פתרון מוחלט. הציונות איננה פתרון מלא ל'בעיה היהודית' משום שאין היא מסמנת את קיצה של הגלות, הן במובנה הפיסי והן הרוחני. הבעיה היהודית היא סמל חי להעדר פתרון מוחלט לבעיות האנושיות. המסקנה המתחייבת מן הקביעה הזאת היא הכרה בגבולותיה של הפוליטיקה. הכרה זו היא סימנה המובהק של הפילוסופיה הפוליטית הקלסית."החוכמה", כמו שאומר שטראוס ברוחם של הקלסיקנים, "אינה ניתנת להפרדה מן המתינות". המתינות תגן עלינו מן הסכנה הטמונה בציפיות אוטופיות, בלתי-ראליות של תנועות משיחיות למיניהן. אמנם המשיחיות הפוליטית בישראל מתגלה כיום בעיקר בקרב תומכי 'גוש אמונים' , אבל בעבר מילא הרעיון המשיחי תפקיד חשוב בחשיבה ובדחף ההגשמה של כמעט כל הזרמים בציונות, דתיים וחילוניים כאחד. מסתבר שבהשפעתו פיתחו רבים מן הישראלים ציפיות בלתי-ריאליות מן הפוליטיקה ומן המדינה וכאן המקור להרבה אכזבות.
הפילוסופיה של שטראוס עשויה לדרבן לחשיבה מחודשת בשאלת מקומה של הדת בחברה ובתרבות הישראלית.
יחסה של האינטלגנציה החילונית בישראל אל הדת - למצער של זו ממוצא אשכנזי - עוצב בעיקר בהשפעת המסורת השפינוזיסטית מצד אחד והסוציאליזם הרוסי על גלי העליות הראשונות מצד אחר. יחס זה מתאפיין, בדרך כלל, בדוגמטיות ואתיאיזם מוצהר. נראה שחלק ניכר, אם לא הרוב, של האינטלקטואלים הליברליים בישראל אדישים לחלוטין לדת או שהם מתנגדים מיליטנטיים שלה. מאחר שהכרתם את היהדות מוגבלת למדי, אין להם הבנה רבה או אמפטיה למניעים של אנשים מאמינים. הם מנוכרים כמעט לחלוטין לא רק למשמעות העמוקה של האמונה היהודית, אלא אף לחלק גדול של המסורת התרבותית היהודית. הזיקה הראשונית שלהם היא לתרבות המערבית ולא לזו היהודית.
לבסוף, אוסיף ברשותכם גם הערה על הדילמה של הציונות הדתית לאור דבריו של שטראוס על האקסוטריזם ופרשנותו לרמב"ם. נראה לי שהוא היה ספקן לגבי האפשרות לטפח מה שקרוי בשם 'אורתודוקסיה מודרנית' כחלופה מתאימה לרוב הקהילה האורתודוקסית. גלגוליה של הציונות הדתית במשך מאה שנות קיומה ממחישים היטב את הבעיה הטמונה כאן, שכן ציונות דתית היא צורה מיוחדת של אורתודוקסיה מודרנית. להיות אורתודוקס מודרני פירושו של דבר להיות פתוח להשפעת הרעיונות של ההשכלה. אורתודוקס מודרני איננו יכול לקבל את המונחים התיאולוגיים המסורתיים כפשוטם; מן ההכרח שתהיה לו תפיסה מתוחכמת של הדת, או נכון יותר של השפה הדתית. אבל תפיסה מתוחכמת איננה יכולה להיות נחלתו של המאמין המצוי, כמו שציינה תמר רוס במאמרה על שפתו של הרב קוק. דומה, שרוב מכריע של המאמינים משוכנע באמיתותם של ההיגדים הדתיים במובנם הפשוט והמצוי ביותר. בעבר ניתן היה לפתח תיאולוגיה אליטיסטית, אשר יכלה להותיר מאחוריה את ההמון על השקפותיו הפשטניות וליחד את האקרובטיקה הרוחנית הקשה לעילית האינטלקטואלית. אבל זמנים אלו חלפו. הודות להשפעה החודרת של החינוך הדמוקרטי והתקשורת ההמונית בזמננו, הספקנות האפיסטמולוגית המודרנית הולכת ומתפשטת וגורמת לערעור האמונה הדתית אפילו בקרב אנשים שאינם מסוגלים לתת ביטוי לקושי הדתי. ואכן, כאשר מתבוננים באורתודוקסיה המודרנית בזמננו רואים שמעמדה בתוך הקהילה היהודית כיום הוא בעייתי למדי. כפי שדוד זינגר כתב, הן באמריקה והן בישראל תנועה זו מצוייה במשבר עמוק (Singer). מספר תומכיה מתכווץ במהירות. לדעתו, במאבק על נפשם של היהודים האורתודוקסים בעולם המודרני, המסורתניות (tradionalism) הוכיחה את עצמה כמתחרה יעילה יותר מן האורתודוקסיה המודרנית. מנקודת הראות של הראשונה, זו האחרונה נראית כפשרה עם המודרניות (השווה .(Liebman 1988 הנכס החזק ביותר של האורתודוקסיה המסורתית הוא הביטחון או האמונה שדרכה היא הדרך היהודית האמיתית היחידה. לעומת זאת, האורתודוקסיה המודרנית לעיתים קרובות סובלת מספק עצמי, מהתמוטטות האמונה בלגיטימיות שלה (Singer, שם). ייתכן שהמשבר של האורתודוקסיה המודרנית בכלל ושל הציונות הדתית בפרט נעוץ בעובדה שהשפה הדתית המתוחכמת שלה איננה קבילה בעיני רוב הציבור האורתודוקסי. זה עשוי אולי להסביר את דלות השפעתם של הוגים מודרניים מתוחכמים כמו ישעיהו ליבוביץ או דוד הרטמן על האורתודוקסיה הרחבה בישראל.
פרשנות המקרא


הרצאה מאתר האנטרנט של המרכז הבין-לאומי למחשבת ישראל על שם גולדשטיין-גורן
       אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע